תהילים מ"ג
שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי. |
---|
(א) שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי. |
תהילים מ"ג הוא המזמור הארבעים ושלושה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-42) המזמור הוא חלקו השני של שיר שהחל בפרק מ"ב. ומיוחס גם הוא לבני קרח המוזכרים בספר דברי הימים כבני לוי וכמשוררים במקדש. כמו מ"ב, מ"ד, מ"ה, מ"ו, מ"ז, מ"ח, מ"ט, פ"ד, פ"ה, פ"ז ופ"ח. המפרשים נחלקו אודות חלקם במזמורים, יש הטוענים שהם חיברו את המילים או הלחן ויש המפרשים שהם אלו שנהגו לזמרו במקדש.
יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה לבנין הבית וסגולה שיפחדו ממך שונאים[1].
מזמור מ"ג מורכב מחמישה פסוקים ומהווה חלק מיחידה אחת יחד עם מזמור מ"ב. שני המזמורים יחד מתארים שיר געגועים לקרבת אלוהים דרך מקדשו. לשיר שלושה בתים, שניים בפרק מ"ב, והשלישי בפרק מ"ג. הפזמון החוזר חותם כל בית בפנייה של המשורר אל נפשו להתעודד "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי/וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי..." (פסוקים ו' י"ב בפרק מ"ב ופסוק ה' בפרק מ"ג).
המזמור הוא הבית השלישי בשיר געגועים שהתחיל בפרק מ"ב. הבית השלישי מגיע לשיאו עם בקשות ותפילה של המשורר לאלוהיו על המצוקה הכפולה של המשורר עליה שמענו בשני הבתים הראשונים: הגעגוע לבית ה', והיחס המזלזל של החברה לגעגוע הזה. אל מול ההתמודדות החברתית מבקש:"מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי" (א), וכמרפא לגעגוע: "שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" (ג). הבית, והמזמור כולו, מסיים בפזמון של השיר: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי" (ה).